גזר דין בתיק ת"פ 30145-12-11

1.         העבירות בהן הורשע הנאשם:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של החזקת נשק - עבירה לפי סעיף 144(א) (רישא + סיפא) + 144(ג) לחוק העונשין (שתי עבירות); עבירה של סחר שלא כדין בנשק - עבירה לפי סעיף 144(ב2) + 144(ג) לחוק העונשין (שתי עבירות).

על פי עובדות כתב האישום בו הודה הנאשם, הוא מכר בשתי הזדמנויות לסוכן משטרתי סמוי שני אקדחים ביחד עם תחמושת מתאימה, זאת לאחר שהאקדחים הוחזקו על ידו שלא כדין.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן מיד בפתח משפטו, 10 ימים לאחר מועד הגשת כתב האישום בישיבת ההקראה הראשונה, והורשע בעבירות כמפורט לעיל. למען הסדר יצוין כי הצדדים הודיעו שכתב האישום תוקן בהסכמה, ואולם לא הודע לבית המשפט על הסדר טיעון או כל הסדר אחר והודגש כי אין הסכמה לעניין העונש.   

2.         הטיעון לעונש:

            טרם טיעון לעונש הציגו הצדדים את ראיותיהם לעניין העונש.

מטעם המאשימה הוגשו כראויות לעונש הרישום הפלילי של הנאשם, הכולל 16 הרשעות קודמות. לכך אתייחס בהמשך.

מטעם הנאשם העיד כעד אופי עו"ד סנעאללה, ראש מועצת דיר אל אסד, שדיבר על משפחתו הנורמטיבית של הנאשם. לדבריו ניסה גם הנאשם לנהל אורח חיים נורמטיבי אלא שלאחרונה נקלע לחובות, אם כי העיד שאינו יודע פרטים על הסתבכותו הכלכלית.

עוד העיד אחיו של הנאשם, עו"ד קאסם חטיב, אשר סיפר על הרקע של המשפחה כולה והתלאות שפקדו את המשפחה, לרבות נסיבות מותו של אבי המשפחה. לדבריו, ניסה המשיב לצאת מעולם העבריינות ועסק בבניה, אלא שנקלע לחובות, חובות שמשפחתו לא הייתה מודעת אליהם. חובות אלו הביאו, כך נטען, לביצוע העסקאות נשוא כתב האישום.  האח ביקש לרמוז כי הסוכן אשר לו נמכרו כלי הנשק פיתה, במידה מסוימת, את המשיב לעסקאות הנ"ל ביודעו שהמשיב זקוק לכספים. אדגיש כי לעניין זה לא הובאה כל ראיה וגם דברי האח נאמרו בחצי פה, וטוב שכך. בסיכומו של דבר ביקש האח להתחשב בנסיבות המשפחתיות ובמצוקה הכלכלית שהובילה את הנאשם לביצוע העסקאות הנ"ל.

המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש של מאסר ממושך וקנס כספי גבוה. ב"כ המאשימה הגישה טיעון לעונש כתוב וכן טענה את תמצית טענותיה בע"פ ולא אחזור על כולן. המאשימה מפנה את בית המשפט לחומרה שיש בתופעת ההחזקה והסחר בנשק בלתי חוקי ואת עמדתו של בית המשפט העליון בדבר הצורך להחמיר בענישה, כפי שבאה לידי ביטוי בשורה של פסקי דין שניתנו בראשית חודש דצמבר 2011. בשים לב לעברו הפלילי של המשיב, הכולל 16 הרשעות קודמות, לרבות הרשעות בעבירות בנשק, בגינן אף ריצה חמש שנות מאסר, עותרת המאשימה לגזור עליו עונש של מאסר ממושך וכן קנס כספי שיביא לידי ביטוי את הצורך להפחית בתמריץ הכלכלי שבביצוע עבירות בנשק.

ב"כ הנאשם ער לפסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון וביסס את טיעוניו על פסקי הדין והענישה שנקבעה שם. לגישתו, תוך השוואה לפסיקה באותם פסקי דין, נסיבותיו של המקרה פחותות בחומרתן מאלו שהמאשימה טוענת להן. הסנגור לא ביקש לפטור את מרשו, הנאשם, בלא כלום. אלא שלגישתו כאשר משווים את מעשי הנאשם לאלו שבית המשפט העליון דן בהם בסדרת פסקי הדין שניתנו בראשית חודש דצמבר, כי אז יש מקום לגזור על הנאשם עונש מתון של תקופת מאסר שמשכה בין שנתיים לשלוש שנות מאסר.

לעניין זה ביקש הסנגור כי בית המשפט יביא בחשבון לכף הזכות כי הנאשם הודה מיד בפתח משפטו והביע חרטה כנה. עוד ביקש הוא כי בית המשפט יביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, יליד 1958, אבל ל-10 ילדים וסב ל-12 נכדים, שנקלע לחובות כבדים, חובות שדחפו אותו למעשים הפסולים שעשה. הגם שהסנגור לא טען כי הסוכן הדיח את המשיב לדבר עבירה, רמז הוא כי הסוכן סייע לנאשם להתפתות לדבר עבירה, וביקש כי גם עניין זה יילקח בחשבון לכף הזכות. בסיכומו של דבר עותר הסנגור לגזור על הנאשם ענישה מתונה שתביא לידי ביטוי בעיקר את ההודאה המיידית בעובדות כתה האישום, על כל המשתמע מכך.

הנאשם חזר על הודאתו המיידית, לדבריו התפתה עקב מצוקה כלכלית וצורך לסייע לבנו שנקלע לחובות. לדבריו הוא יודע שטעה ושמגיע לו עונש, וביקש מבית המשפט שלא להחמיר בדינו.        

3.         שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:

כאמור, מדובר במקרה זה שבפני בשתי עבירות של החזקת נשק ושתי עבירות של סחר בנשק, מכירת שני אקדחים לסוכן משטרתי. בית המשפט העליון הבהיר רק לאחרונה, בסדרה של פסקי דין, כי "... מגמתו של בית משפט זה בעת האחרונה היא להחמיר בעבירות נשק על סוגיהן השונים (ע"פ 319/11 מדינת ישראל נ' יאסין (לא פורסם); ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן עניין נפאע); ע"פ 6371/11 מדינת ישראל נ' הייבי (לא פורסם)). זאת, נוכח מספר המקרים המובא לפתחם של בתי המשפט בכל רחבי הארץ, והמסוכנות הגלומה בעבירות אלה ובפוטנציאל הסיכון, שאי אפשר לחלוק עליו. המערער בענייננו, יהא מניעו אשר יהא, הורשע בשתי עבירות של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, אשר העונש המרבי בצידן 15 שנות מאסר. בנוסף, בית משפט זה הדגיש את החומרה היתרה בעבירה זו:

"סחר בלתי חוקי בנשק סולל את הדרך לפעילות אלימה ובלתי חוקית והדבר חמור שבעתיים במציאות הישראלית בה קיים חשש תמידי כי נשק המוחזק באופן בלתי חוקי יתגלגל לא רק לידיים עברייניות, עניין חמור לעצמו, כי אם לידיהם של אלה המבקשים להוציא אל הפועל פעילות חבלנית עוינת (ראו: ע"פ 11448/03 מדינת ישראל נ' גרבאן (29.3.2004); ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל , פסקה י', (30.12.2009)). על כן, כל מי שהופך עצמו לחוליה במנגנון זה של סחר בלתי חוקי בנשק, מוחזק כמי שמבין ויודע אל נכון מה עלולות להיות התוצאות הנובעות ממעשיו ומהן הסכנות הנשקפות ממעשים אלה לחברה כולה" ( עניין נפאע , פסקה 5 לפסק דינה של השופטת חיות). "

          [הדברים נאמרו בע"פ 4105/11 ראמז זועבי נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, ניתן ביום 25/1/11)].

          יצוין עוד, כי בכל פסקי הדין שאוזכרו ובאחרים שניתנו במועדים סמוכים, הדגיש בית המשפט העליון, הדן בערעור, כי אינו ממצה את הדין עם הנאשמים וכי ראוי הוא שמדיניות ההחמרה תבוא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בפסיקת בתי המשפט בערכאות הראשונות. כך גם יש להתייחס לרמת הענישה שנקבעה בכל אותם פסקי דין שחלקם אוזכר בטיעוני ב"כ הצדדים. הנחיה זו של בית המשפט העליון מתווה גם את דרכו של בית משפט זה, בבואו לגזור את הדין. 

          כאמור, מדובר בשני אירועים של החזקת נשק שלא כדין ומכירתו לסוכן משטרתי. העונש המרבי בגין כל עבירה של סחר בנשק, בנסיבות בהן הורשע הנאשם, הוא 15 שנות מאסר. העונש המרבי בגין עבירות החזקת הנשק שיוחסו לנאשם הוא 7 שנות מאסר. הענישה הקבועה בחוק מנחה את בית המשפט בבואו לגזור את הדין, ובשים לב להנחיות בית המשפט העליון כמפורט לעיל.